שלום לכולם ותודה רבה על ההזמנה ועל האפשרות להשמיע קול. שמי שרית זוסמן, ירושלמית גאה מאוד, קצת יותר מדי כנראה, נשואה לצבי, אמא לבן, מיקה ובועז. בן אהוב ליבי, שאני מתגעגעת אליו עמוקות, נפל בקרב לפני שנתיים ברצועת עזה, הוא היה לוחם הנדסה קרבית. מיקה שתיבדל לחיים ארוכים וטובים ולשלום ובועז איתנו. מיקה סיימה שנת שירות במקווה ישראל וכרגע היא מדריכת מרגמות, אני מאוד מאוד גאה בה, ובועז מכיניסט שעומד להתגייס למקום הכי טוב שיוכל להגיע אליו בצבא ההגנה לישראל ואני מאוד גאה בשניהם. אני כאן בשבילם, גם בשביל בני שאיננו איתנו היום, אבל בעיקר למיקה ובועז ולצוף הקטנה הזאת החמודה. אני מסתובבת הרבה מאז שבן נפל ברחבי מדינת ישראל. מזמינים אותי לדבר במקומות, לשתף מחייו של בן ומפועלו ומהמילים המדהימות שהוא השאיר אחריו וגם להשתתף בצער שלי. אני מסתובבת עם התיקייה הקטנה הזאת. סתם מעניין, לא הוזמנתי מעולם לדבר מול החברה החרדית, שזה מאוד מעניין, כי באמת זה מה שאני עושה בשנתיים האחרונות ללא הפסק. אני כמו הרבה ירושלמים, מספרת סיפורים ואני עוסקת בתחום האמנות. כמו הרבה ירושלמים, זה המקצוע הלא מוסבר שלנו, אבל זה מה שאני עושה, ולכן אני אשמח לספר לכם סיפור שאני מספרת אותו בכל רחבי הארץ. הוא לקוח מהאוצר הבלום של העם היהודי, אגדת חז"ל, בת אלף שנה בערך מתוארכת. הסיפור לקוח ממגילת רות, מגילת החסד. מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו. חסיד, הכוונה לא למישהו עוטה פאות כמו שאנחנו מכירים היום, אלא לאיש שמתנהג בחסד לפנים משורת הדין. זה סיפור מדהים. בשורה השנייה כבר מזכירים את אשתו, מה שבדרך כלל לא מזכירים, אז כאן מזכירים את אשתו, והייתה אשתו כשרה. לא סתם הזכירו את האישה, אלא אמרו שהיא, סליחה על הסבטקסט, סבבה. הוא נעשה שכיר, הוא ירד מנכסיו, איבד את כל הונו והפך להיות שכיר. פעם אחת היה חורש בשדה, פגע בו אליהו הנביא מחופש כמובן, כמו שאליהו נוהג לעשות לנו בסיפורים, בדמות ערבי אחד, זאת אומרת מקומי. אליהו הנביא אומר לאותו איש שירד מנכסיו והוא מבואס על החיים שלו: יש לך שש שנים טובות, מתי אתה מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימי חייך? זאת אומרת מובטח לך שש שנים טובות, אתה נקי מדאגות, מתי תבקש אותן? רק תענה לי על השאלה הזאת, עכשיו או בסוף ימי חייך. אומר לו אותו חסיד מסכן שירד מנכסיו: קוסם אתה, אין לי מה ליתן לך, היפטר מעליי בשלום, שזה במילים אחרות באמא שלך אתה לא רואה שקשה לי? תתחפף, תן לי לסיים את העבודה שלי. אבל כמו כל סיפור טוב, הוא חזר אצלו שלוש פעמים ובפעם השלישית הוא אמר לו: יודע מה, אני אלך להתייעץ עם אשתי, שזה באמת לתלות בכל בית, מאסטר-פיס של אגדת חז"ל. הוא הולך ומתייעץ אצל אשתו ואומר לה: בא אליי איזה אחד והטריד אותי שלוש פעמים ואמר לי שיש לי שש שנים טובות, מתי אני מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימי חייך, ומה את אומרת? הוא היה בטוח שהיא תגיד לו: מה זה השטויות האלה, תעבוד, תחזור הביתה, נתפרנס ממה שאתה עובד וזהו. אבל היא הייתה אשתו הכשרה, כמו שכתוב, מיד אמרה לו את התשובה: שש שנים טובות, מתי אנחנו רוצים אותן, עכשיו או בסוף ימי חיינו? התשובה מאוד ברורה לאשתו. אני רוצה לשאול אתכם, אם מישהו היה מבטיח לכם שש שנים טובות, נטולות הדאגות שיש לכם, מתי אתם מבקשים אותן, עכשיו או בסוף ימי חייכם? עכשיו אני עוברת בכל הארץ ושואלת, מעניין אותי אם בית העם באמת מייצג את העם. בהרמת יד, מי היה מבקש את שש השנים הטובות עכשיו? מי מבקש אותן בסוף ימי חייו?

שלום לכולם ותודה רבה על ההזמנה ועל האפשרות להשמיע קול. שמי שרית זוסמן, ירושלמית גאה מאוד, קצת יותר מדי כנראה, נשואה לצבי, אמא לבן, מיקה ובועז. בן אהוב ליבי, שאני מתגעגעת אליו עמוקות, נפל בקרב לפני שנתיים ברצועת עזה, הוא היה לוחם הנדסה קרבית. מיקה שתיבדל לחיים ארוכים וטובים ולשלום ובועז איתנו. מיקה סיימה שנת שירות במקווה ישראל וכרגע היא מדריכת מרגמות, אני מאוד מאוד גאה בה, ובועז מכיניסט שעומד להתגייס למקום הכי טוב שיוכל להגיע אליו בצבא ההגנה לישראל ואני מאוד גאה בשניהם. אני כאן בשבילם, גם בשביל בני שאיננו איתנו היום, אבל בעיקר למיקה ובועז ולצוף הקטנה הזאת החמודה. אני מסתובבת הרבה מאז שבן נפל ברחבי מדינת ישראל. מזמינים אותי לדבר במקומות, לשתף מחייו של בן ומפועלו ומהמילים המדהימות שהוא השאיר אחריו וגם להשתתף בצער שלי. אני מסתובבת עם התיקייה הקטנה הזאת. סתם מעניין, לא הוזמנתי מעולם לדבר מול החברה החרדית, שזה מאוד מעניין, כי באמת זה מה שאני עושה בשנתיים האחרונות ללא הפסק. אני כמו הרבה ירושלמים, מספרת סיפורים ואני עוסקת בתחום האמנות. כמו הרבה ירושלמים, זה המקצוע הלא מוסבר שלנו, אבל זה מה שאני עושה, ולכן אני אשמח לספר לכם סיפור שאני מספרת אותו בכל רחבי הארץ. הוא לקוח מהאוצר הבלום של העם היהודי, אגדת חז"ל, בת אלף שנה בערך מתוארכת. הסיפור לקוח ממגילת רות, מגילת החסד. מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו. חסיד, הכוונה לא למישהו עוטה פאות כמו שאנחנו מכירים היום, אלא לאיש שמתנהג בחסד לפנים משורת הדין. זה סיפור מדהים. בשורה השנייה כבר מזכירים את אשתו, מה שבדרך כלל לא מזכירים, אז כאן מזכירים את אשתו, והייתה אשתו כשרה. לא סתם הזכירו את האישה, אלא אמרו שהיא, סליחה על הסבטקסט, סבבה. הוא נעשה שכיר, הוא ירד מנכסיו, איבד את כל הונו והפך להיות שכיר. פעם אחת היה חורש בשדה, פגע בו אליהו הנביא מחופש כמובן, כמו שאליהו נוהג לעשות לנו בסיפורים, בדמות ערבי אחד, זאת אומרת מקומי. אליהו הנביא אומר לאותו איש שירד מנכסיו והוא מבואס על החיים שלו: יש לך שש שנים טובות, מתי אתה מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימי חייך? זאת אומרת מובטח לך שש שנים טובות, אתה נקי מדאגות, מתי תבקש אותן? רק תענה לי על השאלה הזאת, עכשיו או בסוף ימי חייך. אומר לו אותו חסיד מסכן שירד מנכסיו: קוסם אתה, אין לי מה ליתן לך, היפטר מעליי בשלום, שזה במילים אחרות באמא שלך אתה לא רואה שקשה לי? תתחפף, תן לי לסיים את העבודה שלי. אבל כמו כל סיפור טוב, הוא חזר אצלו שלוש פעמים ובפעם השלישית הוא אמר לו: יודע מה, אני אלך להתייעץ עם אשתי, שזה באמת לתלות בכל בית, מאסטר-פיס של אגדת חז"ל. הוא הולך ומתייעץ אצל אשתו ואומר לה: בא אליי איזה אחד והטריד אותי שלוש פעמים ואמר לי שיש לי שש שנים טובות, מתי אני מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימי חייך, ומה את אומרת? הוא היה בטוח שהיא תגיד לו: מה זה השטויות האלה, תעבוד, תחזור הביתה, נתפרנס ממה שאתה עובד וזהו. אבל היא הייתה אשתו הכשרה, כמו שכתוב, מיד אמרה לו את התשובה: שש שנים טובות, מתי אנחנו רוצים אותן, עכשיו או בסוף ימי חיינו? התשובה מאוד ברורה לאשתו. אני רוצה לשאול אתכם, אם מישהו היה מבטיח לכם שש שנים טובות, נטולות הדאגות שיש לכם, מתי אתם מבקשים אותן, עכשיו או בסוף ימי חייכם? עכשיו אני עוברת בכל הארץ ושואלת, מעניין אותי אם בית העם באמת מייצג את העם. בהרמת יד, מי היה מבקש את שש השנים הטובות עכשיו? מי מבקש אותן בסוף ימי חייו?

לא, רק עם האישה אפשר להתייעץ. ובכן זה באמת מדגם של העם, הרוב פה הצביעו שהם מבקשים את שש השנים הטובות בסוף ימי חייהם. אבל אשתו על המקום אומרת לאותו חסיד: לך ואמור לו הבא אותן עכשיו. ובאמת הוא הולך ואומר לאליהו הנביא תביא את השנים הטובות האלה עכשיו, וכמו בסיפור דג הזהב הוא חוזר הביתה, אותו חסיד, מהעבודה הקשה ואליהו הנביא אומר לו: עד שאתה מגיע לבית אתה כבר רואה את הברכה בבית. הוא רואה את הילדים שלו משחקים בעפר, כל יום הם שיחקו בעפר, כי אין להם צעצועים, הם ירדו מנכסיהם, אבל הפעם הם מצאו ממון שיזין אותם שש שנים. הוא מיד אומר תודה רבה לקדוש ברוך הוא, ואשתו לא נחה, כי אשתו הייתה כשרה, והיא אומרת לו: מכל מקום כבר משך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו מזון שש שנים, נעסוק בגמילות חסדים בשנים הללו שמא הקב"ה מוסיף לנו משלו. וכך עשתה, כל מה שנתנו, בכל יום יום אמרה לבנה הקטן, שזה מאוד יהודי: כתוב כל מה שאנחנו נותנים, וכן עשה. בכל יום דפקו אצלם עניים בפתח הבית והם נתנו ממה שיש להם, הם לא שמרו אותו לעצמם, הם חילקו אותו. לסוף שש השנים בא אליהו הנביא זכור לטוב, דופק על הדלת ואומר: הגיעה העונה ליטול את מה שנתתי לך, ואומר לו אותו חסיד: כשנתתי נתתי מדעת אשתי וגם כשאני מחזיר לך אני רוצה להחזיר מדעתה של אשתי. הוא הולך לאשתו ואומר לה: כבר בא הזקן ליטול את שלו. שימו לב לזלזול. ואשתו אומרת לו: לך ואמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים ממנוּ תן להם פיקדונך. אם יש אנשים שיעשו עם הכסף הזה, עם הממון הזה, טוב יותר מאיתנו, מה שאנחנו עשינו בתקופה הזו של שש השנים הטובות, תן להם את הפיקדון. ראה הקב"ה דבריהם וגמילות חסדים שעשו והוסיף להם טובה על טובה. הוא לא לקח מהם את הממון אלא הוסיף להם עוד ועוד, כי הם היו נאמנים ועם מה שהם קיבלו הם עשו טוב יותר בעולם. ועל זה לקיים את מה שנאמר, פסוק מישעיהו, וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. אז באמת מה עושים עם אוצר ביד? לבקש אותו עכשיו, כי עכשיו זה הזמן שלנו לעשות ולפעול ולהרבות טוב בעולם. לא לחכות עם זה לסוף ימי חיינו. אבל מה עושים עם אוצר ביד, נהנים ממנו ודי או מגדילים את הטוב? ומה עושים כשלא מקבלים אוצר אלא מקבלים דפיקה בדלת עם שלושה חיילים שמבשרים לך את הבשורה הקשה מכול? אז אני וגם צבי דאגנו לעתיד ילדינו, דאגנו למדינה, עדיין דואגים לזה, אני עובדת בזה בתקווה ובמאמץ בלתי סביר למשפחה שכולה שמתמודדת עם קושי גדול. וגם אתם, קיבלתם אוצר, אתם אוחזים במושכות ההנהגה, בידכם הבחירה להגדיל את הטוב או ליהנות מהכוח ולפספס. ולמה אני מתכוונת? אומרים שאנחנו בעת היסטורית. ב-7 באוקטובר החרדים כקבוצה פספסו את ההיסטוריה בכך שלא התייצבו לצד הלוחמות והלוחמים. אני עדיין לא מאמינה שאלה המילים שיוצאות לי מהפה. אחרי ה-7 באוקטובר החרדים פספסו את ההיסטוריה כשלא יצאו עם קול ברור בתמיכה בחיילים ובמאמץ המלחמתי, לא להאמין. הם מפספסים עדיין כשלא הקימו ישיבות למשל בגבולות המדינה, הם יכולים להמשיך ללמוד תורה תוך הגנה על הגבולות כשתורתם אומנותם. הם פספסו כששמעו את נאקת משפחות המילואים והפנו גב. הם אטמו את האוזניים כשמשפחות התפרקו, כשזוגות נשואים התקשו להביא ילדים לעולם. אני הייתי אוזן קשבת למשפחה כזו שלא הצליחו להביא עוד ילדים לעולם בגלל הקושי של ימי המילואים. הם כיסו את העיניים שלהם כשהיו חסרים מורים ללימודי קודש בשל גיוסי מילואים. אני מכירה מנהלת בית ספר שבגלל שלא היו לה מורים ביקשה מהחרדים שגרו בסמוך שיבואו למלא את מקומם של המורים והם סירבו להגיע ללמד תורה, את מקצועות הקודש. פתאום התורה חשובה קצת פחות. כתוב במסכת ברכות בדף סד עמוד א, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. איך זה ייתכן במצב שבו אנחנו נתונים היום? ואל תדברו איתי על תהליכים. אם בן והחברים שלו היו בתודעת תהליך, יישובי העוטף כולם היו נופלים ומדינת ישראל הייתה נופלת ואנחנו לא היינו יושבים פה במקום הזה. עכשיו בוא נגיד לצורך העניין שלאור הפספוסים שציינתי קודם של הציבור החרדי אני מתייאשת מהם. אני לא אגב, אני קרובה לייאוש מההנהגה שלהם, אני לא מתייאשת מאחיי ואחיותיי, אבל אתם חברי הליכוד וראש הוועדה הזו, איך אתם נותנים יד לזה? אתם מדברים פה על חוק היסטורי. החוק הזה הוא מסמוס ופספוס צדק והכרח בקנה מידה היסטורי. מבחינת אירועים בקנה מידה היסטורי שמירת הקואליציה היא פסיק קטן מאוד בהיסטוריה, אבל חקיקה שתעגן כזה חוסר צדק, חקיקה שתפגע בסיכוי של חרדים להתגייס, אמיתי, חקיקה שתחזק את הממסד החרדי מבלי לתת אפשרות לחרדי לפעול לפי השכל הישר והטוב והמצפון, חקיקה שתפגע בעתיד המדינה ובעתיד ילדיי החיים, היא פגיעה אנושה בחברה הישראלית ובביטחון המדינה והיא באמת תכניס אתכם לספרי ההיסטוריה בצד הלא נכון. אני סיימתי את דבריי, אני מודה לכם שהקשבתם. להקשיב זה דבר גודל מאוד, אבל לפעול אחרי ההקשבה בהתאם לדברים שנאמרים ובהתאם לצעקה שנשמעת פה, ואני מייצגת כאן אותי, את המשפחה שלי, את המשפחה הקרובה, את המשפחה הגרעינית, את החברים שלנו שבשיחות סלון מדברים רק על זה, ואת החברים והחברות היקרים של בן, להקשיב ולפעול, אבל באמת.

לא, רק עם האישה אפשר להתייעץ. ובכן זה באמת מדגם של העם, הרוב פה הצביעו שהם מבקשים את שש השנים הטובות בסוף ימי חייהם. אבל אשתו על המקום אומרת לאותו חסיד: לך ואמור לו הבא אותן עכשיו. ובאמת הוא הולך ואומר לאליהו הנביא תביא את השנים הטובות האלה עכשיו, וכמו בסיפור דג הזהב הוא חוזר הביתה, אותו חסיד, מהעבודה הקשה ואליהו הנביא אומר לו: עד שאתה מגיע לבית אתה כבר רואה את הברכה בבית. הוא רואה את הילדים שלו משחקים בעפר, כל יום הם שיחקו בעפר, כי אין להם צעצועים, הם ירדו מנכסיהם, אבל הפעם הם מצאו ממון שיזין אותם שש שנים. הוא מיד אומר תודה רבה לקדוש ברוך הוא, ואשתו לא נחה, כי אשתו הייתה כשרה, והיא אומרת לו: מכל מקום כבר משך עלינו הקב"ה חוט של חסד ונתן לנו מזון שש שנים, נעסוק בגמילות חסדים בשנים הללו שמא הקב"ה מוסיף לנו משלו. וכך עשתה, כל מה שנתנו, בכל יום יום אמרה לבנה הקטן, שזה מאוד יהודי: כתוב כל מה שאנחנו נותנים, וכן עשה. בכל יום דפקו אצלם עניים בפתח הבית והם נתנו ממה שיש להם, הם לא שמרו אותו לעצמם, הם חילקו אותו. לסוף שש השנים בא אליהו הנביא זכור לטוב, דופק על הדלת ואומר: הגיעה העונה ליטול את מה שנתתי לך, ואומר לו אותו חסיד: כשנתתי נתתי מדעת אשתי וגם כשאני מחזיר לך אני רוצה להחזיר מדעתה של אשתי. הוא הולך לאשתו ואומר לה: כבר בא הזקן ליטול את שלו. שימו לב לזלזול. ואשתו אומרת לו: לך ואמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים ממנוּ תן להם פיקדונך. אם יש אנשים שיעשו עם הכסף הזה, עם הממון הזה, טוב יותר מאיתנו, מה שאנחנו עשינו בתקופה הזו של שש השנים הטובות, תן להם את הפיקדון. ראה הקב"ה דבריהם וגמילות חסדים שעשו והוסיף להם טובה על טובה. הוא לא לקח מהם את הממון אלא הוסיף להם עוד ועוד, כי הם היו נאמנים ועם מה שהם קיבלו הם עשו טוב יותר בעולם. ועל זה לקיים את מה שנאמר, פסוק מישעיהו, וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. אז באמת מה עושים עם אוצר ביד? לבקש אותו עכשיו, כי עכשיו זה הזמן שלנו לעשות ולפעול ולהרבות טוב בעולם. לא לחכות עם זה לסוף ימי חיינו. אבל מה עושים עם אוצר ביד, נהנים ממנו ודי או מגדילים את הטוב? ומה עושים כשלא מקבלים אוצר אלא מקבלים דפיקה בדלת עם שלושה חיילים שמבשרים לך את הבשורה הקשה מכול? אז אני וגם צבי דאגנו לעתיד ילדינו, דאגנו למדינה, עדיין דואגים לזה, אני עובדת בזה בתקווה ובמאמץ בלתי סביר למשפחה שכולה שמתמודדת עם קושי גדול. וגם אתם, קיבלתם אוצר, אתם אוחזים במושכות ההנהגה, בידכם הבחירה להגדיל את הטוב או ליהנות מהכוח ולפספס. ולמה אני מתכוונת? אומרים שאנחנו בעת היסטורית. ב-7 באוקטובר החרדים כקבוצה פספסו את ההיסטוריה בכך שלא התייצבו לצד הלוחמות והלוחמים. אני עדיין לא מאמינה שאלה המילים שיוצאות לי מהפה. אחרי ה-7 באוקטובר החרדים פספסו את ההיסטוריה כשלא יצאו עם קול ברור בתמיכה בחיילים ובמאמץ המלחמתי, לא להאמין. הם מפספסים עדיין כשלא הקימו ישיבות למשל בגבולות המדינה, הם יכולים להמשיך ללמוד תורה תוך הגנה על הגבולות כשתורתם אומנותם. הם פספסו כששמעו את נאקת משפחות המילואים והפנו גב. הם אטמו את האוזניים כשמשפחות התפרקו, כשזוגות נשואים התקשו להביא ילדים לעולם. אני הייתי אוזן קשבת למשפחה כזו שלא הצליחו להביא עוד ילדים לעולם בגלל הקושי של ימי המילואים. הם כיסו את העיניים שלהם כשהיו חסרים מורים ללימודי קודש בשל גיוסי מילואים. אני מכירה מנהלת בית ספר שבגלל שלא היו לה מורים ביקשה מהחרדים שגרו בסמוך שיבואו למלא את מקומם של המורים והם סירבו להגיע ללמד תורה, את מקצועות הקודש. פתאום התורה חשובה קצת פחות. כתוב במסכת ברכות בדף סד עמוד א, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. איך זה ייתכן במצב שבו אנחנו נתונים היום? ואל תדברו איתי על תהליכים. אם בן והחברים שלו היו בתודעת תהליך, יישובי העוטף כולם היו נופלים ומדינת ישראל הייתה נופלת ואנחנו לא היינו יושבים פה במקום הזה. עכשיו בוא נגיד לצורך העניין שלאור הפספוסים שציינתי קודם של הציבור החרדי אני מתייאשת מהם. אני לא אגב, אני קרובה לייאוש מההנהגה שלהם, אני לא מתייאשת מאחיי ואחיותיי, אבל אתם חברי הליכוד וראש הוועדה הזו, איך אתם נותנים יד לזה? אתם מדברים פה על חוק היסטורי. החוק הזה הוא מסמוס ופספוס צדק והכרח בקנה מידה היסטורי. מבחינת אירועים בקנה מידה היסטורי שמירת הקואליציה היא פסיק קטן מאוד בהיסטוריה, אבל חקיקה שתעגן כזה חוסר צדק, חקיקה שתפגע בסיכוי של חרדים להתגייס, אמיתי, חקיקה שתחזק את הממסד החרדי מבלי לתת אפשרות לחרדי לפעול לפי השכל הישר והטוב והמצפון, חקיקה שתפגע בעתיד המדינה ובעתיד ילדיי החיים, היא פגיעה אנושה בחברה הישראלית ובביטחון המדינה והיא באמת תכניס אתכם לספרי ההיסטוריה בצד הלא נכון. אני סיימתי את דבריי, אני מודה לכם שהקשבתם. להקשיב זה דבר גודל מאוד, אבל לפעול אחרי ההקשבה בהתאם לדברים שנאמרים ובהתאם לצעקה שנשמעת פה, ואני מייצגת כאן אותי, את המשפחה שלי, את המשפחה הקרובה, את המשפחה הגרעינית, את החברים שלנו שבשיחות סלון מדברים רק על זה, ואת החברים והחברות היקרים של בן, להקשיב ולפעול, אבל באמת.

נכון.

נכון.

מיקה זוסמן.

מיקה זוסמן.

תשאל. אנחנו נלחמים על העתיד שלהם ועל הילדים של הילדים והילדות שלהם, עם השותפות החרדיות. אגב, אנחנו מדברים רק על חרדים, אני מתייחסת לציבור הנשים באותו אופן, כולם צריכים להתגייס וכולן.

תשאל. אנחנו נלחמים על העתיד שלהם ועל הילדים של הילדים והילדות שלהם, עם השותפות החרדיות. אגב, אנחנו מדברים רק על חרדים, אני מתייחסת לציבור הנשים באותו אופן, כולם צריכים להתגייס וכולן.

נצטלם ונשנה פה את ההיסטוריה וננפק חוק שהוא באמת מיטיב.

נצטלם ונשנה פה את ההיסטוריה וננפק חוק שהוא באמת מיטיב.

לגבי הדיון של הצבת חיילים במשטרה. האמירה, אני אחדד, וגם בדקתי, כדי שזה לא אני מחדד את מה שלא הייתי בו, היא לא אמרה שאנחנו רוצים לתת, אלא שאפשר לתת בנסיבות הרלוונטיות שהן הנסיבות שמסתכלים על המשטרה גם כחלק מהמארג הכולל של ביטחון המדינה. זה מה שהוסבר פה על ידי הנציגה שלנו. אנחנו גם המלצנו לקצוב את זה לשלוש שנים ולא קבוע. למה שלוש שנים? אני יודע שסיכמתם בסוף לשנה אחת בלבד, יש משמעות בדבר הזה שבן אדם יוצא ונכנס והצבא - - -

לגבי הדיון של הצבת חיילים במשטרה. האמירה, אני אחדד, וגם בדקתי, כדי שזה לא אני מחדד את מה שלא הייתי בו, היא לא אמרה שאנחנו רוצים לתת, אלא שאפשר לתת בנסיבות הרלוונטיות שהן הנסיבות שמסתכלים על המשטרה גם כחלק מהמארג הכולל של ביטחון המדינה. זה מה שהוסבר פה על ידי הנציגה שלנו. אנחנו גם המלצנו לקצוב את זה לשלוש שנים ולא קבוע. למה שלוש שנים? אני יודע שסיכמתם בסוף לשנה אחת בלבד, יש משמעות בדבר הזה שבן אדם יוצא ונכנס והצבא - - -

כן, אני מתייחס אליהן. באופן עקרוני לאמירה הזאת של אתם צריכים חיילים, אבל מה שנקרא אפשר לתת חיילים. קודם כל כל העברה של חיילים היא קשה בהקשר הזה, אבל אנחנו מסתכלים גם על צורכי ביטחון נוספים. המעמד שלנו הוא לא להגיד באופן אוטומטי לא, אלא כל עוד אנחנו מצליחים, לא בלי מחיר, כי אנחנו יכולים גם לסובב כוח אדם בין מקום למקום, אבל לשלוט בעניין הזה של הכשירות ובעניין הזה של אחוז האיוש - - -

כן, אני מתייחס אליהן. באופן עקרוני לאמירה הזאת של אתם צריכים חיילים, אבל מה שנקרא אפשר לתת חיילים. קודם כל כל העברה של חיילים היא קשה בהקשר הזה, אבל אנחנו מסתכלים גם על צורכי ביטחון נוספים. המעמד שלנו הוא לא להגיד באופן אוטומטי לא, אלא כל עוד אנחנו מצליחים, לא בלי מחיר, כי אנחנו יכולים גם לסובב כוח אדם בין מקום למקום, אבל לשלוט בעניין הזה של הכשירות ובעניין הזה של אחוז האיוש - - -

אבל צו 8 והארכת משך שירות, אני הצגתי את זה מספר פעמים, חבר הכנסת שטרן, איפה הפערים המרכזיים שלנו וגם צו ה-8 משרת אתה יודע את מה, את הלחימה.

אבל צו 8 והארכת משך שירות, אני הצגתי את זה מספר פעמים, חבר הכנסת שטרן, איפה הפערים המרכזיים שלנו וגם צו ה-8 משרת אתה יודע את מה, את הלחימה.

נכון, לכן אמרתי עכשיו, כל עוד אנחנו יודעים לשלוט בעניין הזה של הכשירות ולאזן את זה עם אחוזי האיוש - - -

נכון, לכן אמרתי עכשיו, כל עוד אנחנו יודעים לשלוט בעניין הזה של הכשירות ולאזן את זה עם אחוזי האיוש - - -

הסברתי.

הסברתי.

אבל אני עונה לך, אם אתה לא רוצה את התשובה, זה בדיוק כמו השאלה - - -

אבל אני עונה לך, אם אתה לא רוצה את התשובה, זה בדיוק כמו השאלה - - -

זה לא מה שאמרתי. המספר לא השתנה.

זה לא מה שאמרתי. המספר לא השתנה.

זה לא מה שאמרתי, המספר לא השתנה וגם נאמר במפורש, לכאורה אם היה צריך לעמוד בהכול אז היינו צריכים לתת 100% במשטרה, ונאמרו פה אחוזי האיוש שאנחנו נותנים, ולכן זה לא שאם אני אגיד - - -

זה לא מה שאמרתי, המספר לא השתנה וגם נאמר במפורש, לכאורה אם היה צריך לעמוד בהכול אז היינו צריכים לתת 100% במשטרה, ונאמרו פה אחוזי האיוש שאנחנו נותנים, ולכן זה לא שאם אני אגיד - - -

יפה. ולכן האמירה שלך שאומרת, אם אני אגיד לך 5,000 אתה גם תגיד לי על 5,000 היא לא אמירה נכונה.

יפה. ולכן האמירה שלך שאומרת, אם אני אגיד לך 5,000 אתה גם תגיד לי על 5,000 היא לא אמירה נכונה.

כי עובדה שכשאני מנהל את זה אני לא נותן אנשים שאני מסוגל לשלוח אותם ליחידות הקצה, משתדל במינימום לתת אנשים שאני מסוגל לשלוח אותם ליחידות הקצה.

כי עובדה שכשאני מנהל את זה אני לא נותן אנשים שאני מסוגל לשלוח אותם ליחידות הקצה, משתדל במינימום לתת אנשים שאני מסוגל לשלוח אותם ליחידות הקצה.

אני מסביר את העניין. התנאים של השליחה של אנשים לטובת השירות שהוא שירות מוכר הם כאלה שאני אתעדף תמיד לשלוח לטובת האחזקה ולטובת הנהיגה ובוודאי לטובת הלחימה. כיוון שיש חיילים גם מהסוג הזה וגם מהסוג הזה, לא כל חייל מחליף את החייל בצו 8. לכן כשאני עושה את השיקול המלא שמסתכל על זה שיש פה גם צורך ביטחוני, אני לא מתעלם ממנו, ואני יודע לשלוט בדבר הזה וגם להגיד עצור, אני לא מסוגל יותר, אין לי יותר חיילים מתאימים, אז זה נראה לנו בגבולות האפשר.

אני מסביר את העניין. התנאים של השליחה של אנשים לטובת השירות שהוא שירות מוכר הם כאלה שאני אתעדף תמיד לשלוח לטובת האחזקה ולטובת הנהיגה ובוודאי לטובת הלחימה. כיוון שיש חיילים גם מהסוג הזה וגם מהסוג הזה, לא כל חייל מחליף את החייל בצו 8. לכן כשאני עושה את השיקול המלא שמסתכל על זה שיש פה גם צורך ביטחוני, אני לא מתעלם ממנו, ואני יודע לשלוט בדבר הזה וגם להגיד עצור, אני לא מסוגל יותר, אין לי יותר חיילים מתאימים, אז זה נראה לנו בגבולות האפשר.

אמרתי, בדקתי את האמירה ו - - -

אמרתי, בדקתי את האמירה ו - - -

והיא לא.

והיא לא.

לא, היא לא כמו שאמרת שהצבא רוצה. היא לא, זאת לא אמירה שנאמרה.

לא, היא לא כמו שאמרת שהצבא רוצה. היא לא, זאת לא אמירה שנאמרה.

וכך הוא.

וכך הוא.

זו לא שאלה אליי.

זו לא שאלה אליי.

אני רוצה רק להשלים את חצי ההתייחסות לחברת הכנסת ניר. אנחנו צריכים 12,000 חיילים, לוחמים ותומכי לחימה. לא כל החיילים יכולים לעשות את כל המשימות, זה קשור בכשירותם, בהתאמתם וכן הלאה ולכן אנחנו לא פה בייקוב הדין את ההר אלא בניתוח מקצועי. זהו, אמרתי, לא חייב להסכים על הכול. עכשיו אני רוצה להתייחס לדברים שעלו פה. אני רוצה להתייחס לסעיף שקשור לסעיף 26ה(3).

אני רוצה רק להשלים את חצי ההתייחסות לחברת הכנסת ניר. אנחנו צריכים 12,000 חיילים, לוחמים ותומכי לחימה. לא כל החיילים יכולים לעשות את כל המשימות, זה קשור בכשירותם, בהתאמתם וכן הלאה ולכן אנחנו לא פה בייקוב הדין את ההר אלא בניתוח מקצועי. זהו, אמרתי, לא חייב להסכים על הכול. עכשיו אני רוצה להתייחס לדברים שעלו פה. אני רוצה להתייחס לסעיף שקשור לסעיף 26ה(3).

יש פה את הסעיף שדיברתם ויצא בסקירה גם על הורדת העניין של צורכי הביטחון. בהקשר הזה, אני פחות בקי להגיד דרך מה זה נשאב בתוך החוק עצמו, אבל הסעיף הזה שיכולנו לקרוא לאנשים בגלל צורכי הביטחון בעבר שימש אותנו, למשל כשעשינו פה את הקדמת המכינות ושנות השירות ועברנו פה הרבה שעות בוועדה, הוא ישב על הדבר הזה. לכן אני אומר באופן עקרוני שכל דחיות הגיוס כשאנחנו מפעילים אותן, בסוף אנחנו מכפיפים אותן לזה שאני יכול להגיד: ידידי, בסוף יש צורכי ביטחון, אני מבקש לעצור את הדחייה או להקדים. אני אומר את זה בסעיף כללי על כל הנושא שקשור לדחיות גיוס, כי זה לא רק בג'1.

יש פה את הסעיף שדיברתם ויצא בסקירה גם על הורדת העניין של צורכי הביטחון. בהקשר הזה, אני פחות בקי להגיד דרך מה זה נשאב בתוך החוק עצמו, אבל הסעיף הזה שיכולנו לקרוא לאנשים בגלל צורכי הביטחון בעבר שימש אותנו, למשל כשעשינו פה את הקדמת המכינות ושנות השירות ועברנו פה הרבה שעות בוועדה, הוא ישב על הדבר הזה. לכן אני אומר באופן עקרוני שכל דחיות הגיוס כשאנחנו מפעילים אותן, בסוף אנחנו מכפיפים אותן לזה שאני יכול להגיד: ידידי, בסוף יש צורכי ביטחון, אני מבקש לעצור את הדחייה או להקדים. אני אומר את זה בסעיף כללי על כל הנושא שקשור לדחיות גיוס, כי זה לא רק בג'1.

יש בבייניש ויש גם בהסדר ויש גם דחיות שאנחנו נותנים כמו מכינות לשנות שירות שלא בתוך החוק. אז העניין הזה שבסוף תהיה לנו היכולת להגיד שאנחנו צריכים את האנשים הוא עניין בכלל על כל החוק כולו, חשוב ביותר. אם זה נובע משם, אם זה 36.

יש בבייניש ויש גם בהסדר ויש גם דחיות שאנחנו נותנים כמו מכינות לשנות שירות שלא בתוך החוק. אז העניין הזה שבסוף תהיה לנו היכולת להגיד שאנחנו צריכים את האנשים הוא עניין בכלל על כל החוק כולו, חשוב ביותר. אם זה נובע משם, אם זה 36.

36 מאפשר את זה על כולם.

36 מאפשר את זה על כולם.

אני אתייחס לסעיף. סעיף 26ד - - -

אני אתייחס לסעיף. סעיף 26ד - - -

שנייה, לפני שאתה מדבר, לא שמעתי שיש הפרדת רשויות כשהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה מדבר. אמרת שאני לא יכול לדבר, רק רציתי ששטרן אולי יענה על השאלה מה ההבדל בינינו.

שנייה, לפני שאתה מדבר, לא שמעתי שיש הפרדת רשויות כשהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה מדבר. אמרת שאני לא יכול לדבר, רק רציתי ששטרן אולי יענה על השאלה מה ההבדל בינינו.

בהמשך לסקירה שהציבה היועצת המשפטית של הוועדה, הסעיף מקים סמכות לשר הביטחון לדחות שירות והוא לא מציב שום קריטריון לשיקול דעת, הוא לא מציב שום מכסה, שום מספר. הוא לא נכרך אפילו ביעדים שהצעת החוק מבקשת להגיד, זאת אומרת הוא לא אומר משהוגשמו היעדים משם ואילך אפשר לתת דחיות שירות לאלה שמעבר ליעד. אפילו את זה הוא לא אומר. במובן הזה הוא אפילו לא משרת את מודל היעדים ש - - -

בהמשך לסקירה שהציבה היועצת המשפטית של הוועדה, הסעיף מקים סמכות לשר הביטחון לדחות שירות והוא לא מציב שום קריטריון לשיקול דעת, הוא לא מציב שום מכסה, שום מספר. הוא לא נכרך אפילו ביעדים שהצעת החוק מבקשת להגיד, זאת אומרת הוא לא אומר משהוגשמו היעדים משם ואילך אפשר לתת דחיות שירות לאלה שמעבר ליעד. אפילו את זה הוא לא אומר. במובן הזה הוא אפילו לא משרת את מודל היעדים ש - - -

אמרתי. אבל הדבר היחיד שהסעיף הזה כן עושה הוא לכרוך את שיקול דעתו של שר הביטחון ואת הפעלת סמכותו בתנאים שבסעיף 26ה, שבעצם עניינם הלימוד בישיבה ולכן במובן הזה כשהסעיף הזה הוא סעיף הסמכות אולי העיקרי, לב ההסדר, לב הסמכות המנהלית הקנויה בו, זה בעצם סעיף שאומר שעיקר הסמכות היא להפנות אנשים ללימודים בישיבה ולא להפנות אנשים לשירות צבאי. כל השיקול הצבאי הביטחוני נעלם לגמרי מהסעיף.

אמרתי. אבל הדבר היחיד שהסעיף הזה כן עושה הוא לכרוך את שיקול דעתו של שר הביטחון ואת הפעלת סמכותו בתנאים שבסעיף 26ה, שבעצם עניינם הלימוד בישיבה ולכן במובן הזה כשהסעיף הזה הוא סעיף הסמכות אולי העיקרי, לב ההסדר, לב הסמכות המנהלית הקנויה בו, זה בעצם סעיף שאומר שעיקר הסמכות היא להפנות אנשים ללימודים בישיבה ולא להפנות אנשים לשירות צבאי. כל השיקול הצבאי הביטחוני נעלם לגמרי מהסעיף.

יכול להיות ששני הדברים משתלבים יחד, גברתי, לא אחד על חשבון השני.

יכול להיות ששני הדברים משתלבים יחד, גברתי, לא אחד על חשבון השני.

אנחנו ב-26ד, חשוב לי לציין שהתוספת שלי קשורה למצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. אנחנו סיימנו את הלחימה העצימה, אנחנו עדיין בלחימה, יש לנו הרבה חזיתות, אבל ההצדקה לקרוא לאנשים בצו 8 באמת הסתיימה ועדיין קוראים לאנשים בצו 8 והאיש שלי עוד חודש שוב ייצא למילואים, וכמוהו עוד רבים וטובים, בגלל שלא מילאו את הצרכים שטייב פה אמר בהתחלה, שחסרים הרבה לוחמים. בגלל הדבר הזה אני מבקשת, היועמ"שית, אני ביקשתי את זה גם בסבב הקודם, אבל זה מאוד חשוב שיכניסו את זה לחוק עצמו, בסעיף ד צריך לפני המשפט אם מצא כי מתקיימים כל התנאים לדח"ש ונעבור לסעיף הבא, צריך להוסיף תנאי מתלה, אם לא מפעיל סמכותו למתן צו 8 לפי חוק המילואים, מכיוון שלא יכול להיות מצב שבמדינת ישראל עוברים על המסגרת החוקית של חוק המילואים שמגבילה ימי מילואים ואתם לא יכולים לתקן אותה בגלל העיוות החוקי וחוסר השוויון הכל כך צועק שיש עכשיו. לא יכול להיות ששם יעשו מה שרוצים מבחינת הימים ויקראו לאנשים בצו 8, יקרעו אותם מהמשפחות, מעבודה, מלימוד התורה. יש לי אח שלומד לרבנות והוא לא יכול לסגור שנים, הוא כבר שנה שישית בכלל לא רואה כמעט את בית המדרש. יש עוד תורות שרוצים ללמוד אותם ולכן אי אפשר להכשיר מצב, בכלל לא מתחיל הסעיף של 26ה כל עוד ניתן לתת צווי 8. אם אתם לוחצים על הכפתור האדום של צווי 8 בחוק המילואים לא יכולה להיות אפילו התחלה של סמכות לשר הביטחון להמשיך לסעיף 26ה שמונה את התנאים לדח"ש. חשוב להגיד, כי ציינתם פה, אני דווקא בעד התכלית של ערך לימוד התורה, אבל גם זה עומד בהוספת התנאי המתלה הזה מכיוון שהתורה שלנו אומרת שפיקוח נפש דוחה שבת ושלימוד תורה קודם לקיומה, כי הוא מביא לידי מעשה. לימוד תורה שלא מביא לידי מעשה, שבשעה שעם ישראל נמצא במלחמת קיום נשארים על הסטנדרים, זה לא באמת לימוד תורה ולכן גם כדי לעמוד בסעיף שהוספתם של תכלית לימוד התורה חייבים להוסיף תנאי מתלה שכשיש מלחמת מצווה לא ניתן לשר הביטחון לאפשר דח"ש לאף אחד. ואם אתם רוצים להתחיל מאיזה שהוא דח"ש למישהו זה חייב להיות אחרי עמידה במילוי השורות החסרות לצה"ל, קרי לא רק מספר החיילים החסר אלא הכפלה של מספר הלוחמים החסר פי שלושה, כי היחס הוא פחות או יותר, כל 12,000 הופכים להיות 4,000 לוחמים. אנחנו צריכים לוחמים. החלטתם לא להכניס מכסת לוחמים, אז אם לא עשיתם את זה לפחות תוסיפו פה תנאי מתלה שאחרי שפי שלושה מהלוחמים החסרים יתמלאו רק אז אפשר להתחיל לתת דח"שים, ואז קודם כל נקיים תורה וגם נגדיל לימוד תורה אחרי שדאגנו לביטחון ולזה שאבות יוכלו ללמוד עם הילדים שלהם תורה, שזה לא פחות חשוב.

אנחנו ב-26ד, חשוב לי לציין שהתוספת שלי קשורה למצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. אנחנו סיימנו את הלחימה העצימה, אנחנו עדיין בלחימה, יש לנו הרבה חזיתות, אבל ההצדקה לקרוא לאנשים בצו 8 באמת הסתיימה ועדיין קוראים לאנשים בצו 8 והאיש שלי עוד חודש שוב ייצא למילואים, וכמוהו עוד רבים וטובים, בגלל שלא מילאו את הצרכים שטייב פה אמר בהתחלה, שחסרים הרבה לוחמים. בגלל הדבר הזה אני מבקשת, היועמ"שית, אני ביקשתי את זה גם בסבב הקודם, אבל זה מאוד חשוב שיכניסו את זה לחוק עצמו, בסעיף ד צריך לפני המשפט אם מצא כי מתקיימים כל התנאים לדח"ש ונעבור לסעיף הבא, צריך להוסיף תנאי מתלה, אם לא מפעיל סמכותו למתן צו 8 לפי חוק המילואים, מכיוון שלא יכול להיות מצב שבמדינת ישראל עוברים על המסגרת החוקית של חוק המילואים שמגבילה ימי מילואים ואתם לא יכולים לתקן אותה בגלל העיוות החוקי וחוסר השוויון הכל כך צועק שיש עכשיו. לא יכול להיות ששם יעשו מה שרוצים מבחינת הימים ויקראו לאנשים בצו 8, יקרעו אותם מהמשפחות, מעבודה, מלימוד התורה. יש לי אח שלומד לרבנות והוא לא יכול לסגור שנים, הוא כבר שנה שישית בכלל לא רואה כמעט את בית המדרש. יש עוד תורות שרוצים ללמוד אותם ולכן אי אפשר להכשיר מצב, בכלל לא מתחיל הסעיף של 26ה כל עוד ניתן לתת צווי 8. אם אתם לוחצים על הכפתור האדום של צווי 8 בחוק המילואים לא יכולה להיות אפילו התחלה של סמכות לשר הביטחון להמשיך לסעיף 26ה שמונה את התנאים לדח"ש. חשוב להגיד, כי ציינתם פה, אני דווקא בעד התכלית של ערך לימוד התורה, אבל גם זה עומד בהוספת התנאי המתלה הזה מכיוון שהתורה שלנו אומרת שפיקוח נפש דוחה שבת ושלימוד תורה קודם לקיומה, כי הוא מביא לידי מעשה. לימוד תורה שלא מביא לידי מעשה, שבשעה שעם ישראל נמצא במלחמת קיום נשארים על הסטנדרים, זה לא באמת לימוד תורה ולכן גם כדי לעמוד בסעיף שהוספתם של תכלית לימוד התורה חייבים להוסיף תנאי מתלה שכשיש מלחמת מצווה לא ניתן לשר הביטחון לאפשר דח"ש לאף אחד. ואם אתם רוצים להתחיל מאיזה שהוא דח"ש למישהו זה חייב להיות אחרי עמידה במילוי השורות החסרות לצה"ל, קרי לא רק מספר החיילים החסר אלא הכפלה של מספר הלוחמים החסר פי שלושה, כי היחס הוא פחות או יותר, כל 12,000 הופכים להיות 4,000 לוחמים. אנחנו צריכים לוחמים. החלטתם לא להכניס מכסת לוחמים, אז אם לא עשיתם את זה לפחות תוסיפו פה תנאי מתלה שאחרי שפי שלושה מהלוחמים החסרים יתמלאו רק אז אפשר להתחיל לתת דח"שים, ואז קודם כל נקיים תורה וגם נגדיל לימוד תורה אחרי שדאגנו לביטחון ולזה שאבות יוכלו ללמוד עם הילדים שלהם תורה, שזה לא פחות חשוב.

לא, אבל, מירי, הבעייתיות כן קשורה בסעיף הזה.

לא, אבל, מירי, הבעייתיות כן קשורה בסעיף הזה.

אני התלבטתי אם לבוא. אני מתעסק בנושא של מאבקים נגד הטרור כבר כמעט 40 שנה כהמשך של הפעילות שלי בצבא. אני בא מכפר אתא. היסטוריה קצרה, היא מעידה על הכול, אבל אני פונה כעת לציבור החרדי מפה. הייתי עיתונאי ב'ידיעות אחרונות', כתב אזורי, והייתי עורך מדור גיאוגרפיה ארץ ישראל בעיתון 'היום' וכתבתי בעיתון פועלי אגודת ישראל, שערים ובפנים אל פנים. ויהי ערב ויהי בוקר בליל הסדר נפל לי פתאום האסימון, שאני מתעסק בשטויות כאלה. ככה הרגשתי, למרות שעיתונות זה דבר חשוב, וחזרתי לצבא ולא הייתי אמור להיות בצבא. גם אני וגם לפיד, שמספר שהוא אסתמטי, אני לכאורה לא הייתי אמור להיות שם. החבאתי את האסטמה, זו הייתה תקופה שאפשר היה לפתוח עם פלומבה את התיק, להוציא את הניירת, והגעתי לצבא והגעתי לסיירת רימון ונפצעתי בסיירת רימון. אני עם רסיסים עד היום בראש, חוץ מפציעות נוספות. והייתי במלחמת יום הכיפורים גם בסיירת מטכ"ל. עוזי, אמרתי לו שהייתי עם אסטמה, אז הוא אומר לי: היה עוד אחד עם אסטמה ששירת בסיירת מטכ"ל, והוא שירת. אתה זוכר שאמרת לי את הדבר הזה? אז אני כבר עם הראש דפוק.

אני התלבטתי אם לבוא. אני מתעסק בנושא של מאבקים נגד הטרור כבר כמעט 40 שנה כהמשך של הפעילות שלי בצבא. אני בא מכפר אתא. היסטוריה קצרה, היא מעידה על הכול, אבל אני פונה כעת לציבור החרדי מפה. הייתי עיתונאי ב'ידיעות אחרונות', כתב אזורי, והייתי עורך מדור גיאוגרפיה ארץ ישראל בעיתון 'היום' וכתבתי בעיתון פועלי אגודת ישראל, שערים ובפנים אל פנים. ויהי ערב ויהי בוקר בליל הסדר נפל לי פתאום האסימון, שאני מתעסק בשטויות כאלה. ככה הרגשתי, למרות שעיתונות זה דבר חשוב, וחזרתי לצבא ולא הייתי אמור להיות בצבא. גם אני וגם לפיד, שמספר שהוא אסתמטי, אני לכאורה לא הייתי אמור להיות שם. החבאתי את האסטמה, זו הייתה תקופה שאפשר היה לפתוח עם פלומבה את התיק, להוציא את הניירת, והגעתי לצבא והגעתי לסיירת רימון ונפצעתי בסיירת רימון. אני עם רסיסים עד היום בראש, חוץ מפציעות נוספות. והייתי במלחמת יום הכיפורים גם בסיירת מטכ"ל. עוזי, אמרתי לו שהייתי עם אסטמה, אז הוא אומר לי: היה עוד אחד עם אסטמה ששירת בסיירת מטכ"ל, והוא שירת. אתה זוכר שאמרת לי את הדבר הזה? אז אני כבר עם הראש דפוק.

לסיירת מטכ"ל הגעתי אחרי שבחטיבת השריון - - -

לסיירת מטכ"ל הגעתי אחרי שבחטיבת השריון - - -

לפיד היה גורנישט.

לפיד היה גורנישט.

אני מתרכז. חברים יקרים, יש לי שישה חתנים, כולם לוחמי עילית, אחד מהם, לצערי, נפצע קשה ואיבד את הרגליים. יש לי נכדים, הוא מכיר אותם, אחד מ"פ.

אני מתרכז. חברים יקרים, יש לי שישה חתנים, כולם לוחמי עילית, אחד מהם, לצערי, נפצע קשה ואיבד את הרגליים. יש לי נכדים, הוא מכיר אותם, אחד מ"פ.

חייב להודות. זה קשה לו, אבל הוא חייב.

חייב להודות. זה קשה לו, אבל הוא חייב.

עכשיו, עם כל הכנפיים האלה ששמתי עליי אני פונה לחרדים ואני אומר להם: אל תקשיבו פה לכל המערכה, כי הכול פוליטיקה. מאיפה אני יודע? בזמן ממשלת שמיר גם אז הייתה הפגנה גדולה בכיכר מלכי ישראל לגיוס חרדים. ארגנתי הפגנה נגדית, פרוש זוכר את זה, למען עולם התורה, והיו שם שני טייסים, אחד הרץ שאיבד את הרגליים שלו בשבי שדיבר בזכות לימוד התורה, והשני נאמן, גם הוא טייס, והיו שם הרבה חרדים שבאו, על הספודיק שלהם היה סמל של היחידה וגם אני באתי משטיבל בכפר אתא של חסידים, אמנם פא"יניקים, וכשאמא שלי קראה לי, אמרו לי קוראים לך מהיחידה, אני הלכתי למק"ב עירוב לבקש ממנו ברכה והוא בירך אותי. וכל הדרך ליוותה אותי הברכה שלו וההבנה שאני רוצה כעת, תחפו עלינו בלימוד התורה. כך למדתי בבית אבא שהוא היה ניצול שואה ועוד הספיק להילחם במלחמת השחרור. אתם מבינים את השילוב. לכן כשאני שומע פה את הכאילו דיבור מה הצבא ומה התורה, הכול כרוך יחד. כך גם רבי צבי קוק אמר.

עכשיו, עם כל הכנפיים האלה ששמתי עליי אני פונה לחרדים ואני אומר להם: אל תקשיבו פה לכל המערכה, כי הכול פוליטיקה. מאיפה אני יודע? בזמן ממשלת שמיר גם אז הייתה הפגנה גדולה בכיכר מלכי ישראל לגיוס חרדים. ארגנתי הפגנה נגדית, פרוש זוכר את זה, למען עולם התורה, והיו שם שני טייסים, אחד הרץ שאיבד את הרגליים שלו בשבי שדיבר בזכות לימוד התורה, והשני נאמן, גם הוא טייס, והיו שם הרבה חרדים שבאו, על הספודיק שלהם היה סמל של היחידה וגם אני באתי משטיבל בכפר אתא של חסידים, אמנם פא"יניקים, וכשאמא שלי קראה לי, אמרו לי קוראים לך מהיחידה, אני הלכתי למק"ב עירוב לבקש ממנו ברכה והוא בירך אותי. וכל הדרך ליוותה אותי הברכה שלו וההבנה שאני רוצה כעת, תחפו עלינו בלימוד התורה. כך למדתי בבית אבא שהוא היה ניצול שואה ועוד הספיק להילחם במלחמת השחרור. אתם מבינים את השילוב. לכן כשאני שומע פה את הכאילו דיבור מה הצבא ומה התורה, הכול כרוך יחד. כך גם רבי צבי קוק אמר.

רגע אחד, רגע.

רגע אחד, רגע.

בסדר, נתת להם לדבר הרבה והם מדברים פה כל הזמן. כמעט לא בא לפה ציבור ציוני דתי פה לדבר בזכות לימוד התורה.

בסדר, נתת להם לדבר הרבה והם מדברים פה כל הזמן. כמעט לא בא לפה ציבור ציוני דתי פה לדבר בזכות לימוד התורה.

על הסעיף עצמו אני אדבר. כל הסיפור המשפטי הוא חרטא ברטא. בצוהריים היה פה דיון על נושא שחרור מחבלים ופתאום אנחנו רואים איך בית המשפט מתמלא ענווה כשצריך לשחרר מחבלים ואו אז כל נושא החוק נעלם. אני ראיתי. הייתי בוועדת שמגר, אמרו את הדברים האלה. אתם צריכים להבין, הנושא המשפטי הוא רק בא לבטא את המחלוקת, לתת איזה שהיא כותרת לעניין הזה. ואני קורא לכם, רבותיי החרדים, את זה צריך לעשות ביחד, זה מה שעושה ברגע זה הוועדה הזאת. והקבוצה הזאת עם המודעות הענקיות בציונות הדתית, מכסף שאני לא יודע מאיפה בא, הכול פוליטי. מה שהיה בשמיר חוזר לנו עכשיו בפעם הזאת. אבל אם זה יהיה ממשלת שמאל, או אז ותשקוט הארץ, הכול יהיה סבבה. לכו ללמוד תורה וביחד אנחנו נסכם את כמות הלוחמים. ועכשיו אני מבקש מכם, אתם אנשי הצבא - - -

על הסעיף עצמו אני אדבר. כל הסיפור המשפטי הוא חרטא ברטא. בצוהריים היה פה דיון על נושא שחרור מחבלים ופתאום אנחנו רואים איך בית המשפט מתמלא ענווה כשצריך לשחרר מחבלים ואו אז כל נושא החוק נעלם. אני ראיתי. הייתי בוועדת שמגר, אמרו את הדברים האלה. אתם צריכים להבין, הנושא המשפטי הוא רק בא לבטא את המחלוקת, לתת איזה שהיא כותרת לעניין הזה. ואני קורא לכם, רבותיי החרדים, את זה צריך לעשות ביחד, זה מה שעושה ברגע זה הוועדה הזאת. והקבוצה הזאת עם המודעות הענקיות בציונות הדתית, מכסף שאני לא יודע מאיפה בא, הכול פוליטי. מה שהיה בשמיר חוזר לנו עכשיו בפעם הזאת. אבל אם זה יהיה ממשלת שמאל, או אז ותשקוט הארץ, הכול יהיה סבבה. לכו ללמוד תורה וביחד אנחנו נסכם את כמות הלוחמים. ועכשיו אני מבקש מכם, אתם אנשי הצבא - - -

בועז, תן לי עוד שתי דקות, מחילה.

בועז, תן לי עוד שתי דקות, מחילה.

אני לא אזכיר ששטרן גם את ישיבות ההסדר מוכן לפרק, נכון, שטרן? אלעזר, אתה נגד ישיבות ההסדר.

אני לא אזכיר ששטרן גם את ישיבות ההסדר מוכן לפרק, נכון, שטרן? אלעזר, אתה נגד ישיבות ההסדר.

תודה שעזרת לי. אני הקמתי את שראל והקמתי פרויקט שומר ישראל. פה על השולחן אני שם, יש פרויקט שבו היו חרדים ונסגר אחרי עשר שנים. תנו לי להקים אותו מחדש, תנו לי להקים פה דבר חדש ישן ותהיה מסגרת גם לאלה שלומדים תורה ותוך כדי זה יוכלו להגן. תודה רבה לך שנתת לי את רשות הדיבור.

תודה שעזרת לי. אני הקמתי את שראל והקמתי פרויקט שומר ישראל. פה על השולחן אני שם, יש פרויקט שבו היו חרדים ונסגר אחרי עשר שנים. תנו לי להקים אותו מחדש, תנו לי להקים פה דבר חדש ישן ותהיה מסגרת גם לאלה שלומדים תורה ותוך כדי זה יוכלו להגן. תודה רבה לך שנתת לי את רשות הדיבור.

אתה מוכן להגן עליי?

אתה מוכן להגן עליי?

שלום. אני אתחיל מזה שאני פעם ראשונה בכנסת ובכלל בוועדה. זכיתי שאשתי דוברת הרבה יותר רהוטה ממני אז אני מאוד אקצר ואני אשתדל לדבר בשם סעדיה. אתחיל ככה, אני אבא של סעדיה דרעי, ה' ייקום דמו, שנהרג לפני שנה וחצי במרכז רצועת עזה. אני לא אדבר על הסעיף המדובר, אבל איך שהוא שמו של סעדיה נקשר לדיון הזה, לוויכוח בין הימין לשמאל, אני לא יודע איך זה הפך להיות ויכוח בין הימין לשמאל.

שלום. אני אתחיל מזה שאני פעם ראשונה בכנסת ובכלל בוועדה. זכיתי שאשתי דוברת הרבה יותר רהוטה ממני אז אני מאוד אקצר ואני אשתדל לדבר בשם סעדיה. אתחיל ככה, אני אבא של סעדיה דרעי, ה' ייקום דמו, שנהרג לפני שנה וחצי במרכז רצועת עזה. אני לא אדבר על הסעיף המדובר, אבל איך שהוא שמו של סעדיה נקשר לדיון הזה, לוויכוח בין הימין לשמאל, אני לא יודע איך זה הפך להיות ויכוח בין הימין לשמאל.

זה לא ויכוח בין הימין לשמאל, זה ברור לי, ואיך שהוא אני קצת מצטער על זה שתלמיד חכם, אברך, נקשר לסערה, לוויכוח בתוך עם ישראל כשהוא בעצמו היה הפוך מזה, הוא היה איש של חיבורים. סעדיה בשנים האחרונות התחבר מאוד לרב יהודה לאון אשכנזי, המניטו, ומשפט שהיה שגור בפיו של מניטו היה: חבר'ה, אי אפשר להיות נורמליים? זאת אומרת אי אפשר להיות גם וגם? זה לא משהו שהוא אפשרי? צריך לריב על זה? לכאורה זה צריך להיות פשוט.

זה לא ויכוח בין הימין לשמאל, זה ברור לי, ואיך שהוא אני קצת מצטער על זה שתלמיד חכם, אברך, נקשר לסערה, לוויכוח בתוך עם ישראל כשהוא בעצמו היה הפוך מזה, הוא היה איש של חיבורים. סעדיה בשנים האחרונות התחבר מאוד לרב יהודה לאון אשכנזי, המניטו, ומשפט שהיה שגור בפיו של מניטו היה: חבר'ה, אי אפשר להיות נורמליים? זאת אומרת אי אפשר להיות גם וגם? זה לא משהו שהוא אפשרי? צריך לריב על זה? לכאורה זה צריך להיות פשוט.

בקשר לסעדיה, הרבה אני שומע בזמן האחרון, אני לא רוצה להיכנס לוויכוח, זה אתם תדעו לעשות, אבל במסגרת הוויכוח הזה נאמר לו לא מעט פעמים שאי אפשר לשלב ועל זה אני מוחה. אני מוכן לקבל שיש ויכוח, אני מוכן לקבל שיש אנשים שרוצים גם ללמוד תורה, זאת מציאות שקיימת, אבל להגיד שאדם שמשרת בצה"ל הוא ייפול? זהו שקר. סעדיה הוא אחת ההוכחות שזהו שקר. הרבה דברים אני מקבל. כשסעדיה התגייס הוא היה בחור מתוק, בחור ישיבה, לפעמים קם, לפעמים לא קם, לרוב היה קם לתפילות בבוקר. שירותו בצבא נתן לו יכולת לקום בבוקר, להיות מאנצ'. הוא סיים את הצבא כמ"כ בטירונות בב"ח ושם הוא למד להיות אחראי, וכשהוא חזר לישיבה אחר כך, אגב סעדיה היה תלמיד ישיבת הסדר, הוא היה הרבה יותר בוגר, הרבה יותר אחראי. בתוך צה"ל סעדיה למד לא רק את דפי הגמרא, הוא היה חזק מאוד בגמרא, ומי שמכיר את אמא שלו יודע כמה הוא היה חד, כי הוא דומה לאמא שלו בצד הזה, אבל כשהוא חזר לישיבה הוא היה מאנצ', הוא היה מפקד ברשות התורה, ברשות עם ישראל. הוא היה הכול, בצה"ל הוא היה סוג של חב"דניק, מארגן את המניינים, הוא היה מאגיסט, הוא לקח על עצמו תפקידים. כשהוא חזר אחרי צה"ל, אחרי השירות, הוא חזר כמנהיג בתוך הישיבה. גם כשהוא היה בשירות הוא היה הסממן של חיזוק בתורה, במידות. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר, אני לא יודע אם הזכירו את זה, אבל זה משנה מפורשת, פרקי אבות, שנו חכמים גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות וכו', והתורה נקנית ב-48 דברים ואחד מהם זה נושא בעול עם חברו. המלחמה האחרונה חייבה הרבה אנשים לשאת בעול עם חבריהם, ואנחנו לא לפני שנתיים וקצת, אני חושב שכולנו נדרשים לחשוב בצורה שונה, להבין שכולנו צריכים לדעת להחזיק נשק. בשביל להחזיק נשק צריך להיות לפחות כמה חודשים בתוך ה – אני לא זכיתי. עליתי לארץ ולא זכיתי, מה שכן זכיתי, שהבן שלי עושה את זה, שהבנים שלי עשו את זה. לכן אני מצפה מכולם לעשות את זה, כן מצד אחד בדרכי נועם ובחברות ובסוף אנחנו כולנו אחים, אבל אני מצפה שכולנו נבין שחסרים לוחמים ופה אנחנו מדברים, זאת הסוגיה. הסוגיה היא שחסרים לוחמים וצריך לבוא מתוך רצון טוב. זה נכון לכולם, להביא לוחמים כי זה מה שחסר לנו ולעשות את זה בלי ויכוחים מיותרים. אני חושב שהוויכוחים האלה הם מיותרים כי בסוף כולם צריכים להבין שכשחסרים לוחמים גם בן תורה צריך לדעת, וזה לטובת תורתו, משם הוא יגדל, משם הוא יהיה תלמיד חכם יותר גדול, משם הוא יהיה גדול בתורה, כאשר הוא נושא בעול עם חברו. תודה.

בקשר לסעדיה, הרבה אני שומע בזמן האחרון, אני לא רוצה להיכנס לוויכוח, זה אתם תדעו לעשות, אבל במסגרת הוויכוח הזה נאמר לו לא מעט פעמים שאי אפשר לשלב ועל זה אני מוחה. אני מוכן לקבל שיש ויכוח, אני מוכן לקבל שיש אנשים שרוצים גם ללמוד תורה, זאת מציאות שקיימת, אבל להגיד שאדם שמשרת בצה"ל הוא ייפול? זהו שקר. סעדיה הוא אחת ההוכחות שזהו שקר. הרבה דברים אני מקבל. כשסעדיה התגייס הוא היה בחור מתוק, בחור ישיבה, לפעמים קם, לפעמים לא קם, לרוב היה קם לתפילות בבוקר. שירותו בצבא נתן לו יכולת לקום בבוקר, להיות מאנצ'. הוא סיים את הצבא כמ"כ בטירונות בב"ח ושם הוא למד להיות אחראי, וכשהוא חזר לישיבה אחר כך, אגב סעדיה היה תלמיד ישיבת הסדר, הוא היה הרבה יותר בוגר, הרבה יותר אחראי. בתוך צה"ל סעדיה למד לא רק את דפי הגמרא, הוא היה חזק מאוד בגמרא, ומי שמכיר את אמא שלו יודע כמה הוא היה חד, כי הוא דומה לאמא שלו בצד הזה, אבל כשהוא חזר לישיבה הוא היה מאנצ', הוא היה מפקד ברשות התורה, ברשות עם ישראל. הוא היה הכול, בצה"ל הוא היה סוג של חב"דניק, מארגן את המניינים, הוא היה מאגיסט, הוא לקח על עצמו תפקידים. כשהוא חזר אחרי צה"ל, אחרי השירות, הוא חזר כמנהיג בתוך הישיבה. גם כשהוא היה בשירות הוא היה הסממן של חיזוק בתורה, במידות. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר, אני לא יודע אם הזכירו את זה, אבל זה משנה מפורשת, פרקי אבות, שנו חכמים גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות וכו', והתורה נקנית ב-48 דברים ואחד מהם זה נושא בעול עם חברו. המלחמה האחרונה חייבה הרבה אנשים לשאת בעול עם חבריהם, ואנחנו לא לפני שנתיים וקצת, אני חושב שכולנו נדרשים לחשוב בצורה שונה, להבין שכולנו צריכים לדעת להחזיק נשק. בשביל להחזיק נשק צריך להיות לפחות כמה חודשים בתוך ה – אני לא זכיתי. עליתי לארץ ולא זכיתי, מה שכן זכיתי, שהבן שלי עושה את זה, שהבנים שלי עשו את זה. לכן אני מצפה מכולם לעשות את זה, כן מצד אחד בדרכי נועם ובחברות ובסוף אנחנו כולנו אחים, אבל אני מצפה שכולנו נבין שחסרים לוחמים ופה אנחנו מדברים, זאת הסוגיה. הסוגיה היא שחסרים לוחמים וצריך לבוא מתוך רצון טוב. זה נכון לכולם, להביא לוחמים כי זה מה שחסר לנו ולעשות את זה בלי ויכוחים מיותרים. אני חושב שהוויכוחים האלה הם מיותרים כי בסוף כולם צריכים להבין שכשחסרים לוחמים גם בן תורה צריך לדעת, וזה לטובת תורתו, משם הוא יגדל, משם הוא יהיה תלמיד חכם יותר גדול, משם הוא יהיה גדול בתורה, כאשר הוא נושא בעול עם חברו. תודה.

החברה האזרחית יכולה לדבר? אני צריכה לצאת לילדים, אשת מילואימניק.

החברה האזרחית יכולה לדבר? אני צריכה לצאת לילדים, אשת מילואימניק.

ואנחנו נשמח להתייחס, כבוד היו"ר אחר כך.

ואנחנו נשמח להתייחס, כבוד היו"ר אחר כך.

אני מייצגת את פורום נשות המילואימניקים. בעלי כרגע בסבב, חגגנו כרגע את חנוכה, פעם שלישית שהוא בחנוכה לא נמצא. ערב חמישי של חנוכה זה יום נישואים שלנו, אז לא עשור, לא 11 ולא 12 היינו ביחד. בת דודה שלי בדיוק מסיימת מילואים, מאמצע אוגוסט, אז היה לה אוגוסט, היה לה החגים של ספטמבר ועכשיו את חנוכה והיא מסיימת את הסבב וכבר קיבלה את ההתייצבות לאוגוסט-ספטמבר הבא. העולם שלי ושל רבים כל כך השתנה ב-7 באוקטובר ללא הכר, וזה נדמה שמה שהיה לפני כן כבר אינו רלוונטי ועל כן אני קצת מערערת על עצם הדיון על חוק שהונח לפנינו. כמי שמנסה לצלוח את מסכת זבחים במסגרת הדף היומי, ואני משערת שאיתי בחדר יש כאן עוד שמנסים, יודע מה זה אהבת התורה. הרפורמה המשפטית העלתה פה קריאת אחדות בכל מחיר, פילוג של ממלכת ישראל, ואני שואלת איך בחדר הזה אנחנו מכשירים את הגדלת הפערים משבט גדול כל כך של העם. הציפייה הנהדרת הזאת שכולנו חשנו ב-7 באוקטובר, כזו שלא הייתה בציבור הערבי וכזאת שאנחנו כל כך גאים בה מהציבור של הדרוזים, הציפייה לכניסה תחת האלונקה, זו שהרגשנו כלפי הציבור החרדי. האם אנחנו מוותרים כרגע על הציפייה הטבעית הזאת? האם אנחנו מאפשרים למגזר שלם לבדל ולהתייחס לעצמו כסקטור שצריך למלא מכסות עבור הצדקת שיוכו למדינה? אני קוראת לכם, אחיי, היכנסו מתחת לאלונקה, הורידו מאיתנו את הנטל. בחומש דברים כאבו של משה יוצא - - -

אני מייצגת את פורום נשות המילואימניקים. בעלי כרגע בסבב, חגגנו כרגע את חנוכה, פעם שלישית שהוא בחנוכה לא נמצא. ערב חמישי של חנוכה זה יום נישואים שלנו, אז לא עשור, לא 11 ולא 12 היינו ביחד. בת דודה שלי בדיוק מסיימת מילואים, מאמצע אוגוסט, אז היה לה אוגוסט, היה לה החגים של ספטמבר ועכשיו את חנוכה והיא מסיימת את הסבב וכבר קיבלה את ההתייצבות לאוגוסט-ספטמבר הבא. העולם שלי ושל רבים כל כך השתנה ב-7 באוקטובר ללא הכר, וזה נדמה שמה שהיה לפני כן כבר אינו רלוונטי ועל כן אני קצת מערערת על עצם הדיון על חוק שהונח לפנינו. כמי שמנסה לצלוח את מסכת זבחים במסגרת הדף היומי, ואני משערת שאיתי בחדר יש כאן עוד שמנסים, יודע מה זה אהבת התורה. הרפורמה המשפטית העלתה פה קריאת אחדות בכל מחיר, פילוג של ממלכת ישראל, ואני שואלת איך בחדר הזה אנחנו מכשירים את הגדלת הפערים משבט גדול כל כך של העם. הציפייה הנהדרת הזאת שכולנו חשנו ב-7 באוקטובר, כזו שלא הייתה בציבור הערבי וכזאת שאנחנו כל כך גאים בה מהציבור של הדרוזים, הציפייה לכניסה תחת האלונקה, זו שהרגשנו כלפי הציבור החרדי. האם אנחנו מוותרים כרגע על הציפייה הטבעית הזאת? האם אנחנו מאפשרים למגזר שלם לבדל ולהתייחס לעצמו כסקטור שצריך למלא מכסות עבור הצדקת שיוכו למדינה? אני קוראת לכם, אחיי, היכנסו מתחת לאלונקה, הורידו מאיתנו את הנטל. בחומש דברים כאבו של משה יוצא - - -

אבל לא הייתה לי הזדמנות להתייחס עד עכשיו.

אבל לא הייתה לי הזדמנות להתייחס עד עכשיו.

הסעיף עצמו מדבר על לימוד התורה. בחומש דברים הכאב של משה שיוצא מהפסוקים מבקשת גד וראובן שמבקשים להבדיל את עצמם מהכלל אך הם ממהרים להבהיר, אנחנו נצא חלוצים. אני מביעה אכזבה שצריך להביא חוק כדי לגייס חלק מעם ישראל. במסע ישראלי, שהוא תהליך שאנחנו עוברים בתיכונים בישראל, שהוא חלק מתהליך הגיוס, אנחנו עוברים מעגלים, מעגל אני, אני והקהילה, אני והעם והארץ, ונחשו באיזה מעגל מדברים על התורה? כפורום גם בעד אפשרות ההכרה בלימוד התורה על פי הגישה של החרדים, לימוד שלפי גישתם אינו מאפשר שילוב עם לימוד התורה, אבל אנחנו מבקשים, וזו ההתייחסות שלי לסעיף 26ה - - -

הסעיף עצמו מדבר על לימוד התורה. בחומש דברים הכאב של משה שיוצא מהפסוקים מבקשת גד וראובן שמבקשים להבדיל את עצמם מהכלל אך הם ממהרים להבהיר, אנחנו נצא חלוצים. אני מביעה אכזבה שצריך להביא חוק כדי לגייס חלק מעם ישראל. במסע ישראלי, שהוא תהליך שאנחנו עוברים בתיכונים בישראל, שהוא חלק מתהליך הגיוס, אנחנו עוברים מעגלים, מעגל אני, אני והקהילה, אני והעם והארץ, ונחשו באיזה מעגל מדברים על התורה? כפורום גם בעד אפשרות ההכרה בלימוד התורה על פי הגישה של החרדים, לימוד שלפי גישתם אינו מאפשר שילוב עם לימוד התורה, אבל אנחנו מבקשים, וזו ההתייחסות שלי לסעיף 26ה - - -

ו-ד, ואני מתייחסת גם ל-ה כי לא אוכל להישאר כדי לשמוע, גם בתיקון של היועצת המשפטית לממשלה אנחנו לא רואים התייחסות לחזרה של פיקוח. יש פיקוח על ישיבות ההסדר, על שהייה בישיבה ועצם הלימוד, וכרגע הפיקוח היחיד שיש על 45 השעות השבועיות של לימוד התורה הוא ההצהרה של אותו תלמיד ישיבה.

ו-ד, ואני מתייחסת גם ל-ה כי לא אוכל להישאר כדי לשמוע, גם בתיקון של היועצת המשפטית לממשלה אנחנו לא רואים התייחסות לחזרה של פיקוח. יש פיקוח על ישיבות ההסדר, על שהייה בישיבה ועצם הלימוד, וכרגע הפיקוח היחיד שיש על 45 השעות השבועיות של לימוד התורה הוא ההצהרה של אותו תלמיד ישיבה.

לא, זה שני סעיפים שונים, יש גם פיקוח וגם הצהרה.

לא, זה שני סעיפים שונים, יש גם פיקוח וגם הצהרה.

אני נמצא פה שנה וחצי, מילואימניק, אבא לשלושה חיילים, שניים מילואימניקים, אחת סדירה. קודם כל הצעה. אתה נותן לנו לדבר, אבל אנחנו מרגישים שזה לא אפקטיבי, רק הצעה לסדר, מזמן לא נפגשנו, אנחנו מרגישים שלנציגי החרדים יש אליך דלת פתוחה או קשר ישיר, אנשים שיושבים פה, אנחנו מרגישים שאנחנו הנפגעים - - -

אני נמצא פה שנה וחצי, מילואימניק, אבא לשלושה חיילים, שניים מילואימניקים, אחת סדירה. קודם כל הצעה. אתה נותן לנו לדבר, אבל אנחנו מרגישים שזה לא אפקטיבי, רק הצעה לסדר, מזמן לא נפגשנו, אנחנו מרגישים שלנציגי החרדים יש אליך דלת פתוחה או קשר ישיר, אנשים שיושבים פה, אנחנו מרגישים שאנחנו הנפגעים - - -

אני הבנתי שלא, אולי אני טועה, אבל בסדר.

אני הבנתי שלא, אולי אני טועה, אבל בסדר.

בסדר, אוקיי, בזה זה הסתיים. אנחנו רוצים להיפגש שוב כי רוצים שזה יהיה אפקטיבי.

בסדר, אוקיי, בזה זה הסתיים. אנחנו רוצים להיפגש שוב כי רוצים שזה יהיה אפקטיבי.

מאה אחוז, תודה רבה. אני אדבר, לא על הסעיף עצמו כמו על הדיון על הסעיף.

מאה אחוז, תודה רבה. אני אדבר, לא על הסעיף עצמו כמו על הדיון על הסעיף.

בסדר, קיבלתי. לגבי הדיון על הסעיף, לא על הסעיף עצמו, אני מוחה על הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, הצבא צריך, הצבא מסכן, הצבא לא יכול. תקשיבו, מי שפה נושא בנטל זה לא הצבא, זה הצעירים שלנו. אני מבקש שכל הזמן תזכירו לעצמכם שלא מדובר פה ב-12,000 מקומות חסרים, מדובר פה על צעירים שלנו שתיכף או מתגייסים, או בסבב לא יודע כמה מילואים, זה צעירים שמנסים כל הזמן להיכנס לחיים שלהם, אם זה לעבודה, אם זה ללימודים. אלה האנשים. יש סיפורים מזעזעים על אנשים שלא רוצים לבוא יותר, אנשים שהלכו לטיול מה שנקרא הגדול ולא רוצים לחזור, יחידות שמתרוקנות. עדיין צה"ל עומד במשימותיו, אבל יש פה דור שהולך ואנחנו באמת מאבדים אותו. אז אני מבקש שלפחות ברמת הטרמינולוגיה, תפסיקו להגיד חסר לצה"ל. יש פה אוכלוסייה שלמה שנושאת בנטל והיא נגמרת, והיא נעלמת. הדור שלי שעושה מילואים, בסדר, אנחנו כבר רצים, כבר עשינו את שלנו, אבל יש אנשים שצריכים להתחיל את הקריירה שלהם, ללמוד וכו'. הם לא מצליחים לעשות את זה, יש בעיות מפה עד להודעה חדשה. וברגעים אלה אותם אנשים מקבלים את הצווים, הצווים שאתם אישרתם לשנת 2026, חלקם מתחילים כבר בינואר-פברואר, אחרי שהשתחררו, שימו לב, בספטמבר. נתנו להם גרייס של שלושה-ארבעה חודשים וקיבלו שוב את ה-70 יום. אז יש ביניהם גם אנשים עד גיל 45 עם שניים-שלושה ילדים, אבל זו המציאות בשטח. חבל שאותו בחור שדיבר, אני רוחש לו הרבה כבוד, אבל הוא לא הביא פתרונות, הוא אמר תתפללו ויהיה בסדר. אני מצטער, צריך למצוא פתרונות אמיתיים לדבר הזה. אני אמרתי את זה פעם, אני לא אומר את זה כמליצה, הארכנו שירות, קיצרנו שנות שירות ומכינות, הארכנו מילואים, הבאנו אנשים בני 50 למילואים, אנחנו מוחצים את הלימון הזה עד תום, ואנחנו נשב פה בעוד שנתיים ונדון באין ברירה, בואו נוריד את גיל הגיוס ל-17. אני לא אומר את זה כמליצה, אני אומר את זה כמשהו שיקרה. צה"ל יגיד שאין לו חיילים, יש פה שבע חזיתות ובוא נוותר על כיתה י"ב, לא צריך. אני לא אומר את זה כמליצה, זה יכול לקרות לנו בהידרדרות שאנחנו חווים עכשיו, כי צה"ל כל שנה מאבד חיילים, זה לא גדל האירוע הזה. אני רוצה לפנות אליך, היושב ראש. כרגע ממש עכשיו, אולי הם לקראת סיום, יש לנו כנס, בערך 200 סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, הם צופים באירוע הזה. הם ביקשו ממני, אם אתה יכול לפנות אליהם, מהבמה הזאת או אחר כך, פשוט להסביר להם איך אחרי שנתיים עדיין רובם מקבלים צווים ל-2026, איך הם עדיין מקבלים את הצווים האלה, בין 70 ל-90 יום במקרה הרע, יש כאלה גם ל-60, מתי באמת הדבר הזה ייפתר? אם אחרי שנתיים וקצת לא באים לעזור להם, מי תוקע לידם שזה יקרה בשנה הקרובה או בשנתיים הקרובות. יש פה ייאוש הולך וגובר מהיכולת של הוועדה הזאת ובכלל הכנסת וממשלה, לתת פתרון אמיתי. אני מדבר על דור העתיד שלנו, זה בני 17-16 שלפני וזה 22-21 שאחרי, שרוצים להתחיל את החיים שלהם ופשוט לא יכולים. זה לא רק חי"רניקים, גם תומכי לחימה עושים המון, גם קציני מודיעין, זה לא נגמר. תודה רבה, אני מקווה שתרים את הכפפה ותפנה לאותו ציבור שאנחנו מייצגים אותו פה.

בסדר, קיבלתי. לגבי הדיון על הסעיף, לא על הסעיף עצמו, אני מוחה על הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, הצבא צריך, הצבא מסכן, הצבא לא יכול. תקשיבו, מי שפה נושא בנטל זה לא הצבא, זה הצעירים שלנו. אני מבקש שכל הזמן תזכירו לעצמכם שלא מדובר פה ב-12,000 מקומות חסרים, מדובר פה על צעירים שלנו שתיכף או מתגייסים, או בסבב לא יודע כמה מילואים, זה צעירים שמנסים כל הזמן להיכנס לחיים שלהם, אם זה לעבודה, אם זה ללימודים. אלה האנשים. יש סיפורים מזעזעים על אנשים שלא רוצים לבוא יותר, אנשים שהלכו לטיול מה שנקרא הגדול ולא רוצים לחזור, יחידות שמתרוקנות. עדיין צה"ל עומד במשימותיו, אבל יש פה דור שהולך ואנחנו באמת מאבדים אותו. אז אני מבקש שלפחות ברמת הטרמינולוגיה, תפסיקו להגיד חסר לצה"ל. יש פה אוכלוסייה שלמה שנושאת בנטל והיא נגמרת, והיא נעלמת. הדור שלי שעושה מילואים, בסדר, אנחנו כבר רצים, כבר עשינו את שלנו, אבל יש אנשים שצריכים להתחיל את הקריירה שלהם, ללמוד וכו'. הם לא מצליחים לעשות את זה, יש בעיות מפה עד להודעה חדשה. וברגעים אלה אותם אנשים מקבלים את הצווים, הצווים שאתם אישרתם לשנת 2026, חלקם מתחילים כבר בינואר-פברואר, אחרי שהשתחררו, שימו לב, בספטמבר. נתנו להם גרייס של שלושה-ארבעה חודשים וקיבלו שוב את ה-70 יום. אז יש ביניהם גם אנשים עד גיל 45 עם שניים-שלושה ילדים, אבל זו המציאות בשטח. חבל שאותו בחור שדיבר, אני רוחש לו הרבה כבוד, אבל הוא לא הביא פתרונות, הוא אמר תתפללו ויהיה בסדר. אני מצטער, צריך למצוא פתרונות אמיתיים לדבר הזה. אני אמרתי את זה פעם, אני לא אומר את זה כמליצה, הארכנו שירות, קיצרנו שנות שירות ומכינות, הארכנו מילואים, הבאנו אנשים בני 50 למילואים, אנחנו מוחצים את הלימון הזה עד תום, ואנחנו נשב פה בעוד שנתיים ונדון באין ברירה, בואו נוריד את גיל הגיוס ל-17. אני לא אומר את זה כמליצה, אני אומר את זה כמשהו שיקרה. צה"ל יגיד שאין לו חיילים, יש פה שבע חזיתות ובוא נוותר על כיתה י"ב, לא צריך. אני לא אומר את זה כמליצה, זה יכול לקרות לנו בהידרדרות שאנחנו חווים עכשיו, כי צה"ל כל שנה מאבד חיילים, זה לא גדל האירוע הזה. אני רוצה לפנות אליך, היושב ראש. כרגע ממש עכשיו, אולי הם לקראת סיום, יש לנו כנס, בערך 200 סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, הם צופים באירוע הזה. הם ביקשו ממני, אם אתה יכול לפנות אליהם, מהבמה הזאת או אחר כך, פשוט להסביר להם איך אחרי שנתיים עדיין רובם מקבלים צווים ל-2026, איך הם עדיין מקבלים את הצווים האלה, בין 70 ל-90 יום במקרה הרע, יש כאלה גם ל-60, מתי באמת הדבר הזה ייפתר? אם אחרי שנתיים וקצת לא באים לעזור להם, מי תוקע לידם שזה יקרה בשנה הקרובה או בשנתיים הקרובות. יש פה ייאוש הולך וגובר מהיכולת של הוועדה הזאת ובכלל הכנסת וממשלה, לתת פתרון אמיתי. אני מדבר על דור העתיד שלנו, זה בני 17-16 שלפני וזה 22-21 שאחרי, שרוצים להתחיל את החיים שלהם ופשוט לא יכולים. זה לא רק חי"רניקים, גם תומכי לחימה עושים המון, גם קציני מודיעין, זה לא נגמר. תודה רבה, אני מקווה שתרים את הכפפה ותפנה לאותו ציבור שאנחנו מייצגים אותו פה.